החלטה בתיק רע"א 8720/03

           המשיבה הגישה כנגד המבקשת בקשה לביצוע שטר בסך של 85,000 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, במסגרת תיק הוצל"פ 12-06695-02-3. המבקשת הגישה התנגדות לבקשה. ביום 9.6.03 דחה בית-משפט השלום בנתניה (כב' הרשמת ח' קיציס) את התנגדותה, מאחר ולא הפקידה במועד סכום של 15,000 ש"ח כתנאי לקבלת התנגדותה, כפי שנקבע בהחלטה מיום 10.3.03.

           המבקשת הגישה לבית-משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע החלטת כב' הרשמת מיום 9.6.03.           בית-משפט השלום (כב' הרשמת ג' אוסי-שרעבי) דחה, ביום 31.7.03, את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.  

           על החלטות בית-משפט השלום בנתניה ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במסגרת ערעורה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. בית-המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' גרוס) דחה, ביום 9.9.03, את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני בעניין עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, בגדרה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, תמכה המשיבה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

           דין הבקשה להידחות.

           כידוע, הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק-הדין או לפעול על-פיו בכל דרך אחרת. פסק-הדין חורץ בשלב זה את הדין, וצריך טעם מיוחד כדי שבית-המשפט לערעורים ימנע מבעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לפיכך, גם בדונו בבקשה רגילה לעיכוב הביצוע של פסק-הדין, אין בית-המשפט לערעורים נוטה לתת סעד זמני המשעה את תוקף פסק-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט קמא. הנטל להצדיק מתן סעד זמני ממין זה מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק-הדין ואינו נטל קל. "טעם מיוחד" לעיכוב ביצוע מותנה בדרך כלל בהצטברות שני גורמים אלה: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק-הדין ימומש והערעור יתקבל לאחר מכן, או כי ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96, בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

           במקרה שלפנינו, למבקשת ניתנה ההזדמנות לקבלת עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בכפוף להפקדת סכום של 15,000 ש"ח, ואולם המבקשת לא מימשה הזדמנות זו.

           כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5). לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהם כדי להקים טעם מיוחד בעניינה של המבקשת.

           מעבר לדרוש יוער, כי עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות. הבקשה לעיכוב ביצוע אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשת לא הצביעה על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).   

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ד בתשרי תשס"ד (23;                .10.2003).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: